• אוסף סרוויסים ופורצלנים שעשו עלייה עם הסבים והסבתות  מאנגליה, גרמניה, פולין וכדומה
• קריסטלים וכלי זכוכית
• אוסף של כלי “חדר אוכל” וזיכרון מהקיבוצים
• מקבץ כלי קרמיקה וכלים שימושיים מהמפעלים המפוארים ביותר של מפעלי הקרמיקה בארץ
• נציגות יפה של זכוכיות מורנו
• כלים שכיכבו בבתים בשנות ה80 וה 90

כל אלו בשילוב רהיטים, תמונות אומנות וטקסטיל שמזוהה עם התקופות השונות.

אני חושבת שלכל אחת מהמשפחות שמגיעות להאנגר, גם כאלו שלא בהכרח חובבות וינטג’, היה משהו מהחפצים האלה בבית – הבית שנהרס, או זה שהם נאלצו לפנות, או כזה שהם לא יכולים לחזור אליו מכל מיני סיבות. לפעמים הן בוחרות דווקא לאמץ פריט שהיה בבית ואבד, לפעמים הן בוחרות דווקא ללכת לכיוון אחר, כזה שלא יעורר זיכרונות. אבל מראה הפריטים הללו תמיד מעורר דיון, נוסטלגיה ואין ספק שזה משהו שצריך לשמר.

ובנימה אישית,  אני חובבת ועוסקת בהיבטים שונים של וינטג’ גם בעיסוק שלי. בתור קיבוצניקית מאז ומעולם, העיסוק בוינטג’ אפשר לי להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה שונה, אחרת וייחודית. בתחילת דרכי בהאנגר ליוויתי משפחות במסלול המורחב שהיה בזמנו, שכלל ביקור בדירה הזמנית, יום ליקוט בהאנגר ויום סידור של החפצים בדירה. שלב הליקוט היה מאוד מאתגר, שכן היה צריך לסנכרן בין המלאי הקיים בהאנגר, הטעם והרצונות של המשפחה והעין שלי שרצתה גם בסיטואציה הזו ליצור מרחב כמה שיותר שלם והרמוני שירגיש בית.

אחרי פסק זמן קצר, חזרתי להאנגר, הפעם כחלק מהצוות האחראי על גלריית הוינטג’, גם מיון התכולה והאוסף וגם אופן ההצגה והאוצרות שלה. כאן אני מרגישה כרגע שהכי נכון לי לתרום את הידע וההבנה שלי בוינטג’ שרכשתי עם השנים.”

הפוסט מיטל סיון שני הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

ההאנגר הוא מקום חם מאחד ומשקם למי שצריך סיוע ולמי שמציע אותו.

חזית הבית מעודדת תקומה יצירתיות וקיימות. היא נותנת פרופורציות לחיים המורכבים שלנו והכל נעשה ברוחב לב וחיבוק.

מאז שהתחלתי להתנדב בחזית הבית, למדתי שפה חדשה שמקדשת את הערבות ההדדית ואת היכולת של כולנו להמשיך להיות עם חזק ומיוחד ללא קשר לדעותינו הפוליטיות.”

הפוסט דנה ברזילי הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

“כפי שאתם רואים, היה חשוב לנו לייצר מרחב נינוח, מכיל, אסתטי ובעל תצוגה ידידותית. עבודות האמנות מוינו וסודרו לפי קטגוריות ברורות שמפשטות את תהליך הבחירה.

מבחינת שילוב האמנות בעיצוב הפנים הכולל של בית, מדובר בשלב המאתגר מכול, זה המבדיל בין בית לבית.

לאחר הליקוט התכליתי בהאנגר (ריהוט, כלי בית, חפצי נוי, תאורה וכד’) בחירת יצירות האמנות יהוו מעין ‘דבק סינרגטי לנשמה’. נשאף לשילוב בין הפרקטי לרוחני באופן שייצור סביבה הרמונית, מגובשת ונעימה מבחינה ויזואלית; חלל שמבטא את הזהות והאינדיבידואליות של שוכני הבית.”

לאמנות יש יכולת מדהימה לעורר רגשות ולהשפיע על מצב הרוח בחלל. האווירה המבוקשת נגזרת משילוב אלמנטים כמו:  בחירת  הצבעים, הסגנון, הנושא, המיקום ועוד.

עיצוב פנים בשילוב אמנות מאפשר לאנשים להביע את אישיותם, טעמם, ההיסטוריה שלהם והאווירה שהם מייחלים שתשרור בביתם. אותו ביטוי אינדיבידואלי יהפוך את החלל מעוד ‘בית’ (House)  לבית אמיתי  (Home).

“הגעתי להתנדב בחזית הבית, כחודשיים לאחר הקמתו. כוונתי היתה לסייע כמלוות משפחות, אבל למעשה, מהרגע הראשון  ועד היום, נשאבתי להתנדבות ב’גלריית האמנות’.

מכיוון שאני אמנית בעצמי ומגיעה מתחום הטיפול, שמחתי  במשמעות הגלומה בארגז הכלים המגוון שצברתי.

בני המשפחות והמתנדבות המלוות אותם מגיעים לקומת הגלריה, מתוך מציאות חייהם המורכבת. לרוב הם כבר מוצפים ועייפים, כך שהפניוּת הרגשית שלהם לבחור תמונות כלבבם, מאוד מאתגרת.

אני נוכחת בגלריה ומנסה לסייע בעדינות דרך שאלות מגששות:

האם ירצו בעזרתי?

האם יש להם השערה לגבי מה שהם מקווים למצוא (סגנון, גודל, צבעוניות, נושא וכד’)?

ובעיקר: מה יעשה להם ‘טוב על הלב’, כרגע, גם אם זה באופן זמני?

לא פעם המפגשים הופכים למרגשים ובלתי נשכחים. ככל שהאנשים מוכנים להתעכב ולהתמסר, נוצר דיאלוג שמסייע להיענות לצורכיהם ולרצונותיהם.

אני מודה הן על הזכות, והן על הגאווה להשתייך ל’משפחת ההאנגר’, קהילה המורכבת מאנשים מיוחדים ומוכשרים, אשר בוחרים באופן מעשי,  בלקיחת אחריות חברתית ומשמעותית”

הפוסט ענת עירון הופיע לראשונה ב-חזית הבית.