“האנגר נולד אצלנו בבית, מתוך הכאב הגדול. ישבנו אל מול הטלוויזיה המומים ומשותקים. הרס הקיבוצים, הקהילות, המשפחות היה קשוח. אחי הקטן, במסלול קרבי ואנחנו משתגעים מדאגה.

היה ברור שחייבים לעשות משהו, לצאת מהספה, להפיג את הדאגה. החלטנו לעשות האנגר.

היה לי ברור, שאני לוקח על עצמי את הובלת האנגר.

אחותי עדיה, על הסושיאל והעיצוב ואמא רובינזון על תפקיד האמא של האנגר, היא יודעת לעשות בית ומשפחה.

בשביעי לאוקטובר נפתחה בישראל חזית חדשה – החזית על הבית. ההתגייסות שלנו למען האחים שלנו היא חובה ולא זכות. מבחינתי, הרגע הזה בו משפחה יוצאת מהאנגר עם עגלה נגררת עמוסה בכל טוב ממהאנגר, שכל כולו תרומות של עם ישראל – זו מהות העשייה.”

הפוסט עידו רובינזון הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

נעים מאוד שמי מתי גלייזר ואני מנהלת שיחות טלפון עם אנשים רבים מרחביי הארץ מידיי יום כבר שנה. לא תיארתי לעצמי ששיחות אלה יובילו אותי להיות אחראית על תחום התרומות במיזם חזית הבית ומשם להיות שותפה בניהול המיזם, יחד עם משפחת רובינזון.

לנהל מיזם חברתי בסדר גודל כזה ובו 150 מתנדבים, מובילים, מתנדבים, תורמים, זו לוגיסטיקה מטורפת ועשייה אין סופית זו ואחריות גדולה בתחומים שונים.

אף פעם לא חשבתי שאמצא את עצמי מנהלת מערך כזה גדול ואחראית על כל כך הרבה תחומים בפרויקט בסדר גודל כזה, עניני כספים, תרומות של תכולת בית ואף כיבוד לרווחת המתנדבים. ולהפתעתי תוך כדיי עשייה גיליתי כישורים רבים שלא ידעתי שקיימים בי שעזרו לי להתמקד בבנייה חדשה.

בעברי עסקתי בחינוך וקרימינולוגיה ולעולם העיצוב פנים הגעתי אחריי שנים מעבר לים, למרות שזה היה תמיד חלק מהותי בחיי.

בשנה האחרונה עם פרוץ המלחמה אני מתבוננת במשפחות המבקשות ליצור תחושה של בית מחדש, אני יודעת שבאמצעות הנדיבות של עם ישראל והעשייה שלי הדבר הזה מתאפשר וזה מעניק לי תשובה מנחמת. כמי שיצרה בתים במדינות שונות בעולם וחווה תחושת בית בשפות שונות, השפה של חזית הבית ללא ספק משאירה חותם. אני מודה על המפגש עם המיזם שאפשר לי לבטא את אהבתי לבריות ולשמר את האמונה שבי שהחיים חזקים מאיתנו וחייבים ולהמשיך.

מה-7 באוקטובר המושג “בית” קיבל פירושים נוספים ועימם – סימני שאלה רבים.

התכולה של בתים שונים הגיעה ממשפחות עם סיפורי חיים שונים ומגוונים. כל בית נושא את האופי המיוחד לו, כל בית  משמר את העבר שלו ו’מארח’ את הדורות הקודמים לו.

בבתים רבים יש זיכרונות הנלווים לרהיטים ולחפצים שעברו מסעות שמחים ועצובים. ישנם בתים עם רהיטים וחפצים יקרי ערך אך ברובם הערך הוא משפחתי ורגשי ואף חושף אהבות ישנות. יש כאלה שעברו בירושה ויש שנקנו בעבודה קשה ואלה גם אלה עשו את דרכם להאנגר של חזית הבית.

מהיום הראשון שבו פתחנו את שערי ההאנגר באמצע פרדסים בעמק חפר, עשרות ישראליים נרתמו למיזם וביקשו לתרום.

אני מקבלת כבר שנה עשרות הודעות וואטסאפ ביום. פעמים רבות התקשיתי לעמוד בעומס, אבל תמיד הרגשתי שמאחורי כל פנייה  – קיימת תקווה לימים טובים יותר. הייתה לי תחושה שמאחורי כל ספה, שולחן, כסא או מיטה הסתתרה כוונה עמוקה יותר.

בעיניי היו אלה הודעות מעודדות:

הודעות של נדיבות

הודעות של נתינה

הודעות של אהבה

הודעות של דאגה

הודעות של רצון לקיים מצווה

הודעות של כמיהה לעתיד טוב יותר

הודעות שמביעות רצון להיות חלק בתקומה

הודעות של חסד

הודעות שמביעות סולידריות

הודעות שמושיטות יד לאחינו המפונים

הודעות שרק מבקשות לעשות טוב לאחר…

את התרומות המיוחדות אספו אנשים לא פחות מיוחדים, אשר שתרמו מזמנם ונרתמו למאמץ לנסוע למקומות שונים ברחבי הארץ בשעות שונות ומשונות, תמיד עם חיוך והרגשה טובה.

לכולם היה ברור שזהו מאמץ מיוחד המהווה נדבך בתקומתם של תושבי העוטף וצפון המדינה”.

הפוסט מתי גלייזר הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

הפוסט ורד דוד הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

הפוסט איציק בן בשט הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

מדי יום שבתי לביתי וחלקתי עם משפחתי את הסיפורים והחוויות שבאנגר. ניסיתי לשכנע את בני להגיע ולהתנדב. אחרי שבוע זה קרה ״אבל אמא, אני בא להתנדב יום אחד כי ביקשת וזהו, אל תחפרי לי יותר״. באמצע היום הראשון להתנדבות של לי הוא כבר שאל אותי ״תבדקי עם עידו אם צריך שאגיע גם מחר״ והשאר – היסטוריה.

לי הגיע להתנדב איתי בהאנגר מדי יום . הפך ליד ימינו של עידו

וזכה לאחים ואחיות  גדולים . ההאנגר אימץ את לי בדיוק כמו שלי אימץ את ההאנגר

ואני – אני זכיתי לימים שלמים שבהם ביליתי כתף לצד כתף , יד ביד עם לי בהאנגר, משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות המאוחרות של הלילה. זכיתי לראות אותו מדי יום מרכיב, סוחב, ומסייע בכל הנדרש וכך היה עד לגיוס.

לקראת סיום הטירונות לי התבקש בשיחת חתך עם המ״פ לספר על ארוע משמעותי בחייו . לי התעקש לספר על שני אירועים,

אחד – הזכייה הראשונה במדליה אולימפית בג׳ודו שעליה אחראי  אביו המאמן שני הרשקו

והשני – האנגר חזית הבית, חווית ההתנדבות שלו, ההכרות שלו עם המתנדבים   והמשמעותית למען האחר .

אז מה זה מיזם חזית הבית בשבילי ?

זה המקום שבו ואליו מתנקזים אנשים עם רחב ואמונה גדולה שיש תקווה ועם העשייה נזכה לתקומה .

המיזם עבורי הוא חוויה משנת חיים.

זכיתי במשפחה נוספת – משפחת חזית הבית ואם הייתי נשאלת גם אני על אירוע משמעותי בחיי – בטוחה לגמרי בתשובה.

הפוסט קלי הרשקו הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

בהתחלה, הגעתי לשולחן המיון, כל כך מרגש היה לפתוח את הארגזים שהגיעו ולגלות באיזו נדיבות אנשים מסרו לנו דברים. לא פעם רציתי להכניס לכיס פריט זה או אחר
אח”כ עברתי לנהל משמרת. אני חושבת שמה שגרם לי לקבל את התפקיד, הייתה העובדה שבצורה כזאת אוכל להכיר יותר אנשים. ואלו אנשים הכרתי… החל מיזמי הפרויקט המטורפים, עם חזון משוגע שקם לתחייה באיזו קלילות כזאת, שרק אנשי חזון יכולים להשיג, דרך כל המתנדבים שכל אחד ואחד מהם הוא אדם של נתינה, של טוב לב, של חיוך וחיבוק של רגישות והכלה. הקבוצות השונות, שמגיעות ומלמדות אותי להתמודד עם אוכלוסיות שונות בגילאים שונים ומרקעים שונים וכמובן המשפחות, שמלמדות אותי צניעות וענווה ומראות לי עד כמה אני, בנגיעה הקטנה שלי יכולה לשנות עבורם את העולם.
משפחות שמגיעות עם דמעות של עצב ויוצאות עם דמעות של התרגשות.

כיום כמפיקת אירועים, אני אחראית על קבוצות ההתנדבות והאירועים שאנו מקיימים לחברות שונות.
תודה עליכם, תודה על המקום שמאפשר את כל זה, תודה על כל השיעורים ומי ייתן שחלקת האלוהים הקטנה הזאת תהיה האורים והתומים למדינה שלמה

הפוסט עינת קפלן הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

את היום הראשון שהגעתי לאנגר אני לא אשכח. נדהמתי לראות את גודל המקום, כמות התרומות שמילאו אותו וכמות התרומות שהמשיכו לזרום פנימה ללא הפסקה. מייד מצאתי את מקומי במחלקת הסבלים (מחלקת ה”קרנפים” כפי שאנחנו קוראים לה).

זכור לי במיוחד כי סיימתי את היום באפיסת כוחות מוחלטת אך בתחושת סיפוק שלא ניתן לתאר במילים. בבוקר למחרת כבר הגעתי שוב.. ושוב..

מאז עברה שנה וחצי בה אני מתנדב בקביעות בהאנגר, בהם הכרתי חברים רבים שכבר מזמן הפכו למשפחה השנייה שלי.

אני מרגיש שההתנדבות בהאנגר מוציאה ממני את הצד הטוב ביותר שלי ונותנת לי תחושת סיפוק ומשמעות בתקופה הקשה שפקדה את כולנו.

הפוסט דור רובנבך הופיע לראשונה ב-חזית הבית.