“את השיעורים הכי גדולים בתחום עיצוב הבית למדתי כאן בהאנגר של חזית הבית. מעולם לא האמנתי שמלאכת עיצוב הבית תהפוך להיות משאב סיוע כה משמעותי לחיזוק החוסן הנפשי הלאומי. לראות איך מיזם חזית הבית הופך להיות אחד ממרכזי הסיוע בזמן מלחמה המובילים בישראל, זאת באמצעות 160 המתנדבים, זה להבין כמה יש עוד ללמוד”

הפוסט אורלי רובינזון הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

“האנגר נולד אצלנו בבית, מתוך הכאב הגדול. ישבנו אל מול הטלוויזיה המומים ומשותקים. הרס הקיבוצים, הקהילות, המשפחות היה קשוח. אחי הקטן, במסלול קרבי ואנחנו משתגעים מדאגה.

היה ברור שחייבים לעשות משהו, לצאת מהספה, להפיג את הדאגה. החלטנו לעשות האנגר.

היה לי ברור, שאני לוקח על עצמי את הובלת האנגר.

אחותי עדיה, על הסושיאל והעיצוב ואמא רובינזון על תפקיד האמא של האנגר, היא יודעת לעשות בית ומשפחה.

בשביעי לאוקטובר נפתחה בישראל חזית חדשה – החזית על הבית. ההתגייסות שלנו למען האחים שלנו היא חובה ולא זכות. מבחינתי, הרגע הזה בו משפחה יוצאת מהאנגר עם עגלה נגררת עמוסה בכל טוב ממהאנגר, שכל כולו תרומות של עם ישראל – זו מהות העשייה.”

הפוסט עידו רובינזון הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

“קוראים לנו ‘דור הטיקטוק’ וכששואלים אותי במה אני עובד, אני אומרת – ‘באינסטגרם’. אבל אנחנו גם הדור שלוחם וגם הדור שנפצע וגם הדור שנופל. אנחנו הדור שיצא להגן על המדינה. אנחנו הדור שהפסיק את הלימודים, את הטיולים בחו”ל, את העבודה הראשונה והתגייס למען המדינה, בגיוס צבאי ובגיוס אזרחי. וכן, אנחנו מעלים על זה ‘סטורי’ ו’פוסט’ וסרטון ומקבלים ‘לייקים’, הרבה ‘לייקים’, ואנחנו משתפים. כי זו צורת התקשורת שגדלנו לתוכה.

אצלנו בבית משפחת רובינזון נולד המיזם.
אני זוכרת את הפוסט הראשון – חיפוש ההאנגר, כל אחת בפלטפורמה שהיא חזקה בה – אני באינסטגרם ואמא בפייסבוק.
אני זוכרת אותנו מקליטות את הסרטון הראשון שבו אנחנו קוראות להתגייס לחזית הבית, למעצבות, ל’קרנפים’, למובילים, לנקודות איסוף, לתפקידי מטֶה. אני זוכרת את הזום הראשון שקיימנו, והיו בו מאות מתנדבים, שרבים מהם נמצאים איתנו עד היום.

אני זוכרת איך פרסמנו שדרושים רהיטים וכלי בית, והם הגיעו מכל רחבי ישראל.
אני יודעת בוודאות שההאנגר והמדיה הם אחד, לא היינו מצליחים למלא את ההאנגר בכל טוב, ללא המדיה.
לא היינו מגייסים מתנדבים משובחים שכאלה, ללא המדיה.
לא היינו מגיעים לכל כך הרבה משפחות, ללא המדיה.

המדיה החברתית היא לא רק מפעל של ‘לייקים’, היא כלי עבודה, היא פלטפורמה שיווקית, היא שותפה מלאה בכל שלב של מסע חזית הבית. כדי לצאת לדרך ולהגשים את החזון שלנו היה לנו ברור מהתחלה שנעבוד חזק בסושיאל מדיה – הכוח של הקהילה יהיה המרכיב העיקרי.
התחלנו לתעד את העשייה ברשתות, פתחנו חשבון לחזית הבית שזכה להצלחה ענקית. הסרטונים שיצרתי הגיעו למיליוני צפיות, הם ‘דיברו’ את ההאנגר והסבירו את המשמעות שלו.
גם את גיוס ההמונים למען המשך פעילות ההאנגר עשינו ברשת, גייסנו כסף שאיפשר למיזם להמשיך ולפעול עוד 8 חודשים!

התקשורת נחשפה למיזם דרך הרשתות, ללא משרד יחסי ציבור, זכינו ללא מעט כתבות בטלוויזיה, ראיונות ברדיו, פודקאסטים, זומַנּו לבית הנשיא ובעיקר יצרנו קהילה ענקית של תומכי חזית הבית ויחד ‘יצרנו’ מעל 2000 בתים למשפחות מפונות.

חזית הבית היא בבסיסה מיזם חברתי שמורכב מרשת ענקית של אנשים, אשר יוצרים יחד כוח עצום של נתינה ותמיכה.

הסושיאל מדיה תופס נפח משמעותי ביותר מפעילוּת המיזם כמעט בכל החלטה שמתקבלת. כל צפייה, ‘לייק’, תגובה – מגדילות את החשיפה ומעניקות למיזם את היכולת להמשיך לפעול באותה עוצמה ותדירות.

אני גאה, כבת לדור ה’טיקטוק’, להיות מייסדת חזית הבית ביחד עם אחי ואמי.  אני גאה בעבודה שנעשית ברשתות כדי להביא את חזית הבית למודעות. אני כל כך גאה בעשייה עצמה בחזית הבית ובמשפחה הנוספת שנוצרה לי בהאנגר. זו חוויית חיים שאקח איתי לתמיד. תודה על הזכות”

הפוסט עדיה רובינזון הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

המפגש המטלטל עם המשפחות המבקרות בהאנגר וסיפורי אובדן הבית שלהם, טלטל בין השאר גם את עולם הבית הפנימי שלי. החלטתי לאזור אומץ ו’לקפל’ בית בן 30, בית של משפחה, זוגיות ואהבה גדולה. בית גדול בפרברים עם חצר רחבת ידיים, שבו צפונים זיכרונות המשפחה, אך התרוקן מגוזליו והתאלמן מבעליו.
יצאתי להרפתקה בג’ונגל התל אביבי ועברתי לדירונת מלאת אופי במרכז העיר ההומה ושוקק החיים. מעבר שכזה, מבחירה, בשליטה ובמבט אופטימי קדימה, היה המתנה הגדולה שההאנגר ואנשיו העניקו לי.”

הפוסט צביה ליפשיץ הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

נעים מאוד שמי מתי גלייזר ואני מנהלת שיחות טלפון עם אנשים רבים מרחביי הארץ מידיי יום כבר שנה. לא תיארתי לעצמי ששיחות אלה יובילו אותי להיות אחראית על תחום התרומות במיזם חזית הבית ומשם להיות שותפה בניהול המיזם, יחד עם משפחת רובינזון.

לנהל מיזם חברתי בסדר גודל כזה ובו 150 מתנדבים, מובילים, מתנדבים, תורמים, זו לוגיסטיקה מטורפת ועשייה אין סופית זו ואחריות גדולה בתחומים שונים.

אף פעם לא חשבתי שאמצא את עצמי מנהלת מערך כזה גדול ואחראית על כל כך הרבה תחומים בפרויקט בסדר גודל כזה, עניני כספים, תרומות של תכולת בית ואף כיבוד לרווחת המתנדבים. ולהפתעתי תוך כדיי עשייה גיליתי כישורים רבים שלא ידעתי שקיימים בי שעזרו לי להתמקד בבנייה חדשה.

בעברי עסקתי בחינוך וקרימינולוגיה ולעולם העיצוב פנים הגעתי אחריי שנים מעבר לים, למרות שזה היה תמיד חלק מהותי בחיי.

בשנה האחרונה עם פרוץ המלחמה אני מתבוננת במשפחות המבקשות ליצור תחושה של בית מחדש, אני יודעת שבאמצעות הנדיבות של עם ישראל והעשייה שלי הדבר הזה מתאפשר וזה מעניק לי תשובה מנחמת. כמי שיצרה בתים במדינות שונות בעולם וחווה תחושת בית בשפות שונות, השפה של חזית הבית ללא ספק משאירה חותם. אני מודה על המפגש עם המיזם שאפשר לי לבטא את אהבתי לבריות ולשמר את האמונה שבי שהחיים חזקים מאיתנו וחייבים ולהמשיך.

מה-7 באוקטובר המושג “בית” קיבל פירושים נוספים ועימם – סימני שאלה רבים.

התכולה של בתים שונים הגיעה ממשפחות עם סיפורי חיים שונים ומגוונים. כל בית נושא את האופי המיוחד לו, כל בית  משמר את העבר שלו ו’מארח’ את הדורות הקודמים לו.

בבתים רבים יש זיכרונות הנלווים לרהיטים ולחפצים שעברו מסעות שמחים ועצובים. ישנם בתים עם רהיטים וחפצים יקרי ערך אך ברובם הערך הוא משפחתי ורגשי ואף חושף אהבות ישנות. יש כאלה שעברו בירושה ויש שנקנו בעבודה קשה ואלה גם אלה עשו את דרכם להאנגר של חזית הבית.

מהיום הראשון שבו פתחנו את שערי ההאנגר באמצע פרדסים בעמק חפר, עשרות ישראליים נרתמו למיזם וביקשו לתרום.

אני מקבלת כבר שנה עשרות הודעות וואטסאפ ביום. פעמים רבות התקשיתי לעמוד בעומס, אבל תמיד הרגשתי שמאחורי כל פנייה  – קיימת תקווה לימים טובים יותר. הייתה לי תחושה שמאחורי כל ספה, שולחן, כסא או מיטה הסתתרה כוונה עמוקה יותר.

בעיניי היו אלה הודעות מעודדות:

הודעות של נדיבות

הודעות של נתינה

הודעות של אהבה

הודעות של דאגה

הודעות של רצון לקיים מצווה

הודעות של כמיהה לעתיד טוב יותר

הודעות שמביעות רצון להיות חלק בתקומה

הודעות של חסד

הודעות שמביעות סולידריות

הודעות שמושיטות יד לאחינו המפונים

הודעות שרק מבקשות לעשות טוב לאחר…

את התרומות המיוחדות אספו אנשים לא פחות מיוחדים, אשר שתרמו מזמנם ונרתמו למאמץ לנסוע למקומות שונים ברחבי הארץ בשעות שונות ומשונות, תמיד עם חיוך והרגשה טובה.

לכולם היה ברור שזהו מאמץ מיוחד המהווה נדבך בתקומתם של תושבי העוטף וצפון המדינה”.

הפוסט מתי גלייזר הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

הפוסט ורד דוד הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

הפוסט איציק בן בשט הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

מיד שבנו הביתה יחד עם עוד שתי משפחות שהתפנו וממשפחה של 4 הפכנו למשפחה של 14. העיסוק בבישול כביסה וכלים נתן לי קצת תחושת נורמליות בתוך הכאוס הכללי. מאד רציתי לתת מעצמי אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת לעסוק בעיצוב וביופי כשהכל כל כך שחור מסביב. לקחתי על עצמי תפקיד שחשבתי שהוא חשוב אבל מונוטוני, חיצוני  ופחות מתערבב בכל הכאב שלא יכולתי להכיל.

העבודה שלי כללה שלושה תחומים:

1. קליטת מתנדבים חדשים להאנגר, שיחה ראשונית והסבר על המיזם, השעות והתפקידים בהאנגר, שיבוץ המתנדב ביום המתאים וכמובן שיחה לאחר ההתנדבות כדי להבין איך המתנדב השתלב, איזה קשיים היו ואיך היתה החוויה הכללית והעיקר לוודא שיבוא שוב.  כמובן שמתן הסבר איך נרשמים לבד למשמרות.

2. גיוס קבוצות התנדבות להאנגר כולל שיחות עם מנהלות כוח אדם, הסברים על המיזם, מענה לשאלות ושיבוץ קבוצות על פי הצורך והיכולת בלו”ז ההאנגר

3. הבנת הצרכים בהאנגר באופן שוטף ושיבוץ יום יומי של מתנדבים בהאנגר (כ35 איש במשמרת) על מנת לאפשר תפקוד תקין של ההאנגר. השיבוץ כולל מעקב רישום עצמי של מתנדבים בטבלה על מנת לוודא שנרשמו נכון, שיחות והודעות אישיות באופן יום יומי למתנדבים על מנת לסגור חוסרים ולמלא משמרות. אין דבר מספק יותר מאשר הידיעה שלמחר יש משמרת מלאה וכולם יוכלו לתפקד באופן מיטבי ואין דבר מתסכל יותר מאשר משמרת חלקית כשאת יודעת שמי שיגיע יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה, בחום ובלחות.

באופן לא רשמי התפקיד כולל הרבה שיחות נפש עם המתנדבים אולי דווקא כי אני פחות מעורבבת והרבה פעמים מרגישה שאני אוזן קשבת לקשיים וחוויות.

כמו כן, מספר הטלפון שלי מפורסם בכל מקום אז הרבה פעמים אני מסייעת גם בשינועים, גיוסי ציוד או חיבור משפחות לקמבצ”יות וחיבורים נוספים בין פונקציות במיזם. 

התפקיד מאד סיזיפי ולא מתגמל. אני לא פוגשת את המשפחות ואף לא את רוב המתנדבים. רובם לא מעריכים או מודעים לכמות השעות והמאמץ אך כמנהלת פרויקטים במקצועי, אני יודעת שלפונקציות שלעיתים נראות שוליות, קטנות וחסרות חשיבות מפני שאינן נמצאות במרכז העניינים או אינן נראות, יש המון חשיבות בהתנהלות תקינה של פרויקט וככה אני תופסת את תפקידי במיזם החשוב הזה ואת התרומה שלי להצלחתו”

הפוסט יעל קרני הרפז הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

בהתחלה, הגעתי לשולחן המיון, כל כך מרגש היה לפתוח את הארגזים שהגיעו ולגלות באיזו נדיבות אנשים מסרו לנו דברים. לא פעם רציתי להכניס לכיס פריט זה או אחר
אח”כ עברתי לנהל משמרת. אני חושבת שמה שגרם לי לקבל את התפקיד, הייתה העובדה שבצורה כזאת אוכל להכיר יותר אנשים. ואלו אנשים הכרתי… החל מיזמי הפרויקט המטורפים, עם חזון משוגע שקם לתחייה באיזו קלילות כזאת, שרק אנשי חזון יכולים להשיג, דרך כל המתנדבים שכל אחד ואחד מהם הוא אדם של נתינה, של טוב לב, של חיוך וחיבוק של רגישות והכלה. הקבוצות השונות, שמגיעות ומלמדות אותי להתמודד עם אוכלוסיות שונות בגילאים שונים ומרקעים שונים וכמובן המשפחות, שמלמדות אותי צניעות וענווה ומראות לי עד כמה אני, בנגיעה הקטנה שלי יכולה לשנות עבורם את העולם.
משפחות שמגיעות עם דמעות של עצב ויוצאות עם דמעות של התרגשות.

כיום כמפיקת אירועים, אני אחראית על קבוצות ההתנדבות והאירועים שאנו מקיימים לחברות שונות.
תודה עליכם, תודה על המקום שמאפשר את כל זה, תודה על כל השיעורים ומי ייתן שחלקת האלוהים הקטנה הזאת תהיה האורים והתומים למדינה שלמה

הפוסט עינת קפלן הופיע לראשונה ב-חזית הבית.